לא עוד סירים כמתנות לחג

תקופת החגים, איזו תקופה נפלאה. בדיוק נגמר הסטרס של החופש הגדול והנה מתחיל לו סטרס של חגי תשרי. כמה נחת. בילדותי, אהבתי מתנות כמו שאהבתי בורקסים (משמע, ממש!). הייתי קונה לעצמי ליום הולדת מלא מתנות קטנות - נרות ועוד דברים ורודים, עוטפת אחד אחד ואורזת בשקיות. ביום היומולדת יושבת ופותחת כאילו מופתעת ממה שעתיד להתגלות מתחת לעטיפה הצבעונית.

לימים, כשגדלתי, כל הנרות והפיציפקעס הורודים עברו לבת דודה שלי הקטנה במתנה. אפילו לא השתמשתי בהם. אט אט, גיליתי שאני חובבת מתנות פרקטיות, מתנות אכילות, או חוויות. עדיף חוויות!

אצלנו בתקופת החגים היה נהוג להביא מעטפה למארח/ת, להשתתף בהוצאות, ועוד מתנה. אבל הסירים, מספיק עם הסירים. האם אתם רומזים שאין מספיק אוכל? שתרצו שישתמשו במתנה שלכם בהקדם? או שמא שהמארחים שרפו כמה סירים? חלאס עם זה. בואו נביא חוויה קצת אחרת.

את הגרסה הראשונה של הקלפים הבאתי לשבתות אצל המשפחה- גם ההורים וגם הדודים. ישבנו עד השעות הקטנות - צוחקות, מעלות זכרונות, רבות, מפרגנות, נזכרות כמה אנחנו מחוברות ואוהבות. היי! זה לא היה רק עם בנות, כך יצא במקרה הספציפי.

הקלפים באו איתי גם לטיול בחו״ל עם הדודים, ונשלפו בכל בית קפה, מסעדה, ערב עם יין, ברכבת ובהמתנה לטיסה. התחברנו על הזמן. הרי זה המהות!

אז הפעם, לראש השנה, כיפור או סוכות, בואו נביא מתנה עם ערך, כזאת שהיא גם עם פן חברתי, גם מגבשת, וגם ניתנת לשימוש בכל סיטואציה.

הכי טבעי לנשנש קינוחים ולדבר!

חגים שמחים.

בתמונה- הדודה האהובה עליי שולפת קלף באיטליה