בואו נדבר עם המשפחה

זוכרים את זה שפעם ההורים הכירו את כל החברים שלנו? כל שיחת טלפון התחילה ב״אמא של נוי, אפשר לדבר איתה?״. מרגיש כמו משהו עתיק, שנעלם מהמודעות. עזבתי את הבית של ההורים לפני עשור. זה מרגיש כאילו עברה רק שנה, אבל בפועל התרחקנו. מלחיות לצידם, להיות שותפה בבית, בקניות, בבישולים לשבת ובארוחות- הפכתי לאורחת. מגיעה אחת לכמה חודשים, בקושי נשארת לישון. עם השנים נוצר פער עצום בשיחות עם אמא ואבא, בשאלות שאנחנו שואלים אחד את השנייה. לא לדאוג, אני לא אשאיר אתכם בלי דוגמאות.

בשיחות טלפוניות, אפשר לשאול לפחות עשר פעמים ״מה נשמע?״, ״אז מה חדש?״, ״איך בעבודה?״ והדובדבן ״איך עבר היום?״. התשובות דיי זהות, רדומות, עייפות. לא מחוסר רצון או חשק, אלא מתוך אווירת סוף יום, חוסר חיבור לחיים הנוכחיים ולשגרה שלי. לחברים שהם לא מכירים יותר.

לפני שאני נוסעת לשבת, השאלות יתמקדו באוכל, ומה תרצי שנקנה לך לבוקר. עכשיו תראו, אני תל-אביבית שלא חוששת ממקרר ריק מהסיבה הפשוטה- הכל פתוח 24/7 ולעולם לא נתקעתי בלי יכולת להשלים. אממה, שם לא. צריך להתארגן מראש. זה מדאיג אותם, ואצלי זה שם מחשבות שלא היו. אז אני מגיעה פחות.

בחג האחרון עשינו מצומצם, ההורים ואני. אני הייתי אחראית על התפריט, והגעתי בידיים מלאות ובדברים שווים, ככה שנתרכז יותר בביחד שלנו, ופחות באוכל ובהכנות. הזמנתי הכל מהמקומות שאני הכי אוהבת, הם התלהבו, אני לא התעייפתי. win win.

ואז בזמן קינוח, ישבנו במפרסת שלושתנו, עם תה ועוגות, והרגשנו את השתיקה. התחלתי לשאול שאלות- מה היית משנה בחיים? היית מתחלף עם מישהו? על מה אתה מודה? ועוד ועוד ועוד....

ונפתחנו. פשוט וכך.

השתיקה התחלפה בשיחות עמוקות אל תוך הלילה, בצחוק ובזכרונות. ההורים קפצו בזמן 10, 20, 30, ו40 שנים אחורה- לילדותי, לילדותם. הבנתי שקורה פה משהו, אנחנו רק צריכים טריגר.

הטריגר הזה הוא הקלפים, הזדמנות לפתוח את הלב ולהתחבר לאנשים שאנחנו הכי אוהבים אבל הפסקנו להכיר. יש בנו כל כך הרבה סיפורים שרק מחכים להתגלות, מחכים להגיע לאוזניים מקשיבות. החיים כל כך שגרתיים, אבל לכולנו היו רגעי שיא - טיולים יפים, חוויות, פחדים ותהיות. אנחנו משתנים בכל זמן נתון וסיפורים מצטברים. מתחילים לחיות יותר בחשאיות, ביננו לבין עצמנו.

אני מזמינה אתכם לפתוח את הלב ולשלוף קלף. ולא לפחד- לא כל השאלות הן רגישות ורגשיות, הן פשוט נועדו לקרב- אז יש הכל מהכל. תצפו לצחוק, להתרגש, אולי לבכות, להיזכר ובעיקר להתחבר.

השוס האמיתי, המשחק אינסופי, אפשר לשחק אותו עם אנשים שונים (דודים, בני דודים, חברים, וזרים) וגם עם אותם אנשים מספר פעמים! היופי הוא שאנחנו משתנים כל הזמן, ובכל פעם תשובה אחרת עשויה לעלות. תרשו לעצמכם.

בואו, ביננו, הכי טבעי זה שנתחיל לדבר.